המרחב הנשי: בין סולידריות להפרדה 

את הפאנל על ההזדמנויות שמייצרים המרחבים הנשיים פתחה סוהא סלמאן מוסא- מנהלת שותפה במרכז מוסאוא שציינה " שנשים הן מיעוט בתוך מיעוט, המטרה ליצור שיח משותף ומשפיע כדי לקבל את האחר, השונה, כדי לגרום לשינוי משמעותי".

ד"ר רנא זהר קרייני- מרצה באונ' חיפה ומכללת עמק יזרעאל. חוקרת בפקולטה למדעי החברה אונ' בן גוריון דיברה על שילוב נשים ערביות במועצות המקומיות ועל תמיכת החברה האזרחית בהן" נשים נזרקו למים ברשויות המקומיות בשנות ה 2000 ורק החברה האזרחית והמסגרות הנשיות תמכו והדריכו אותן כדי להתמודד, לימדו אותן לקרוא דוח תקציבי למשל, מנטורינג בין נשים, הכרויות בין חברות מועצות, על מנת לשכלל את התוכניות והיעילות הופקה ע"י שיתוף הפעולה והגיוון החברתי. למרות השיפור בייצוג נשים ערביות בשלטון המקומי (22 נשים נבחרו ב 2024) עדיין הדרך ארוכה".

גב' נורית חג'אג' - פעילת שלום חברתית, פמיניסטית מזרחית. חברת מזכירות "הקשת הדמוקרטית המזרחית, ציינה  "כדי שנשים תוכלנה להיות שותפות, חייבים להסיר חסמים, כמו חסם השפה, המידע צריך להיות נגיש ". היא התייחסה לשליטה הקיימת בארגוני שלום וזכויות אדם של נשים ממוצא אירופאי. שליטה במשאבים, ושותפות על תנאי של נשים שמגיעות מקבוצות תרבותית אחרות או נשים שמגיעות מאוכלוסיות מוחלשות. 

  גב' נסרין מורקוס- מזכירה כללית לתנועת נשים דמוקרטיות הוסיפה:" שותפות לא קלה בצל סכסוך, מלחמה, טבח והרעבה, ישנו צורך באנרגיות, סבלנות וסובלנות, ולכן מסגרות מעדיפות את הבידוד, ללא שותפויות לאחר ה- 7 באוקטובר. הפחד וההפחדה אינה פוסחת על נשים, ודוגמא לכך הדחתה של פרופ' נאדרה שלהוב, ואפילו נשים עקרות בית הופחדו ונרדפו, המלחמה השפיעה על נשים וגרמה לריחוק חברתי משמעותי". 

עו"ד נטע עמר שיף - מנכ"לית קולקטיב מזרחי אזרחי אנו קוראים לשותפות מול ההפרדה, " בחברה הישראלית יש כישלון ואנו מודעים להפרדה שהיא נתון. איך אפשר לדמיין עתיד אחר כאשר ההפרדה היררכית ואי שוויונית ופסולה, ברמה הערכית" עמר שיף מדברת על " השיח האוניברסלי של זכויות אדם שלא הצליח. ישנם אינטרסים משותפים לנשים כמו אלימות נגד נשים ואלימות ממסדית". היא מוסיפה:" השיח האוניברסלי של זכויות אדם פוסח על המורכבות של ההפרדה והסכסוך המציאותי, קיים כאן מאבק וסכסוך לאומי, הזהות הדתית האורתודוקסית הפכה להיות היהדות". היא מדגישה "שהחלוקה הגיאוגרפית ברורה, הפלסטינים חיים על האדמות שלהם, ונושא ההפרדה בין שני העמים ברור, וההפרדה בין העמים בעצמם, יש איום גדול בתתי הקבוצות, ההפרדה אחרי ה - 7 באוקטובר עומדת מול איום קיומי, אנחנו במקום הכי נמוך אחרי הטבח והטיהור האתני מדרדר אותנו ביחסים האתניים".

עמר מסכמת את דבריה:" על אף אי השוויון, ההיררכיה, המשאבים, הביטחון, האיום הקיומי ההיסטורי ההדדי העמוק בעזה או בעוטף עזה, חובה להתגבר על ההפרדה. הפתרון שהיה עד עכשיו הוא הצלה עצמית, מדינת ישראל פעלה להציל את העם היהודי, פתרון זה כשל, ולכן התפיסה הפמיניסטית יכולה להציל גם גברים, הקורבן יציל את המקרבן, למדוכא יש כח ועוצמה ממקום של התנגדות ויש לאמץ תפיסה חדשה כדי להציל אחד את השני".

גב' מאשה הינש - עיתונאית ומדענית תרבות, דיברה על יוזמות של  נשים.  "קבוצות שונות של מהגרים מרוסיה ואוקראינה מצטרפות ליוזמות תרבותיות שונות בשוק האמנות בישראל. חשוב לציין שרוב אירועי התרבות מאורגנים ביוזמת נשים, מה שעובד היום זה פמיניזם אמנותי ואקטיביזם אמנותי. ובזכות האקטיביזם והפמיניזם אפשר לשלב קבוצות חדשות של עלייה תרבותית בנרטיב הכללי הנוכחי של התרבות הישראלית. חשוב לציין שארבעת המוזיאונים הגדולים במדינה מנוהלים על ידי נשים. מספיק להגיע לכל מסיבת עיתונאים כדי לראות ש- 80%-90 מהעיתונאים הן נשים. כך גם לגבי המגיעים מרוסיה ואוקראינה. הן שואפות  לעסוק במקצוע שלהן. והרבה יוזמות מגיעות רק מנשים. הן יוזמות פעילויות תרבותיות בתיאטרון, אומנות פלסטית ומוזיקה, רק שהכל  מתקיים ברוסית, וכמובן נשארות בתוך הקבוצה שלהן. למהגרים חדשים יש רשתות חברתיות משלהם, מדיה משלהם, אבל גם ברחוב הרוסי אין קישור מוחלט לפעילות התרבותית. עד עכשיו, רוסים עסוקים בעצמם, אני רואה את האחריות של המדינה, שאינה נותנת מספיק הזדמנויות ללמוד גם עברית וגם ערבית. למה לא מלמדים ערבית באולפנות? לדעתי, לימודי ערבית ועברית צריכים לעבוד במקביל , לימוד שתי שפות יגרום לשיתוף בין אנשים בתרבות וחיי חברה, והתוצאה להכיר אחד את השני.

קישור לפאנל:
https://youtu.be/XH7IOjQ-sXQ?si=xeepZtz5CiMcPWej