תפקיד התקשורת האלטרנטיבית בהשפעה על  השיח הציבורי 

ביקורת על תפקיד התקשורת בקידום גיוון לאומי, תרבותי ולשוני הגיעה כמעט מכל המשתתפים בפאנל שעסק בתפקיד התקשורת בכנס. הדוברים הסכימו כי התקשורת הישראלית לא מעניקה במה לקבוצות שונות ומגוונות ולא לעמדות מגוונות. המשתתפים גם ציינו כי קהלים שונים צורכים תקשורת בשפות שלהן, ולתקשורת האלטרנטיבית כבר יש תפקיד מרכזי בהשפעה על השיח הציבורי. 

ד"ר אורנת טורין, חוקרת תקשורת ומרצה במכללה גורדון, ושימשה בעבר חברת מועצת העיר חיפה ציינת כי לרשתות החברתיות אין סטנדרטים חדשותיים וביקורת על המידע המתפרסם, והזהירה מיכולת הדרג הפוליטי לנצל את הרשתות החברתיות למטרות קיצוניות. ד:ר טורין הדגישה את חשיבות קידום מקורות המידע האטלרטיביים כדי להשפיע על המציאות. 

העיתונאית עינת פישביין -מייסדת אתר "המקום הכי חם בגיהנום", וחברת הנהלה איחוד העיתונות העצמאית: "התקשורת הישראלית לא מוכנה לחשוף את מה שקורה בעזה, ולכן הציבור רואה רק צד אחד, ואינו מכיר את הסבל של הצד השני. לאתרים כמו המקום יש תפקיד להביא מידע ממקורות מגוונים ולאתגר את התקשורת המינסטרימית".

העיתונאית  עינב חלבי -   כתבת לענייני פלסטינים בידיעות אחרונות ו - ynet . "אני מכסה את הנושא הפלסטיני בתקשורת הישראלית. אין איזון בתקשורת הישראלית. זו תקשורת מגויסת, יש לה אג'נדות משלה, מנקודת המבט האישית, אף פעם לא נאמר לי שאסור לי להציף נושא מסויים, לא הרגשתי מגבלה במיוחד כשאני מעלה נושאים אזרחיים. אבל אין הזדהות איתם,  אין תמיכה ציבורית בנושאים שאני מעלה. אם אני מעלה נושאים אזרחיים על עזה, אני לא מקבלת תהודה או תגובה.  כשאני מפרסמת את מספר ההרוגים בעזה מאז 7 באוקטובר מצטטת את משרד הבריאות בעזה, בדרך כלל מקבלת תגובות שהמקור לא אמין, אבל אני חייבת לעדכן את המספרים כל יום. אין לי מקורות אחרים.  שפרסמתי על האירוע בבית החולים הבפטיסטי בעזה,  הישראלים לא אהבו לשמוע על הנושא. התקשורת מתייחסת לדברים שלא מפרגנים לישראל בעולם, התגובות שאני מקבלת אישית: אל תציפי נושאים אלו.  זהו חוסר האיזון בפרט בזמן המלחמה". 

העיתונאית אלה בוריסובה - עורכת פרויקטים של הוצאת הספרים "קניגה-ספר":"אתר רלבנט שפעל בשפה הרוסית נסגר, ולכן חסרה נישה רוסית, החברה שדוברת רוסית היא חברה שסועה, ואין שוויון בהשכלה, בכלכלה, ובכל תחום אחר, אנשים שהגיעו מברית המועצות בשנות ה_ 90 הם שונים מאנשים שהגיעו בשנת 2014 ממדינות שונות. ולכן אני עוסקת בהבאת מידע והתפתחויות באמצעות תקשורת אלטרנטיבית, כדי להגיע לכולם ולהביא תמונה אמיתית על המלחמה וגם מעזה. אני מביאה את הסיפור הפלסטיני כעיתונאית עצמאית. ומה שאני כותבת שונה ממה שהערוצים הרשמיים מביאים".

 העיתונאי בכר זועבי- עורך  באתר ״בוקרא.נט״ וכתב ״שיחה מקומית״.:"שיחה מקומית היא במה בקול אחר, קיים אי אמון בין האזרח הערבי לבין התקשורת הישראלית, ולכן החברה הישראלית חיפשה אלטרנטיבה בכלי תקשורת אחרים במזרח התיכון כמו ערוץ אל- ג'זירה ואחרים. בשיחה מקומית למשל אנו מנסים להעביר תמונה אמיתית מעזה ע"י יצירת קשר עם אנשים מעזה באופן יומיומי, ומעבירים  מסר שאנו הערבים בישראל  חלק בלתי נפרד מהחברה הפלסטינית ככלל". 

זועבי הוסיף "יש חוסר אמון בין האוכלוסייה הערבית והתקשורת הישראלית היא מקבלת את המדע שלה בכלל מכלי תקשורת ערביים כמו אל ג'זירה וערוץ אלמיאדין, ערוצי לוויין, אפילו אם יסגרו אותם, יש דרכים כמו ערוצי הטלגרם והיוטיוב שדרכם ניתן להשיג מידע. יש פער גדול במידע בין שתי קבוצות או קטגוריות כלי התקשורת, לא רק במספר ההרוגים. אי אפשר שהאוכלוסייה הפלסטינית בישראל תתנתק או תנותק ממה שקורה בעזה ובגדה. יש לתושבי לוד, רמלה ויפו הערבים קרובי משפחה ממדרגה ראשונה ברצועת עזה והערים שלה. אנו באתר בוקרא לפעמים מקבלים פנייה מהמשטרה על חדשות שאנו מפרסמים. יש עורכים בשיחה מקומית שנקראו לחקירת משטרה. מעגל הקוראים שלנו מתרחב. אנו מביאים את כל הסיפורים- למרות כל ההגבלות- אף אחד לא יוכל לנתק אותנו מהעם הפלסטיני שלנו". 

העיתונאי ניקיטה ערונוב - עורך באתר "דיטליז".: "הסיפור האישי שלי, לפני שבאתי לישראל, חוויתי את הגיוון התרבותי באוניברסיטה ובעיר, פגשתי אנשים מקבוצות שונות, יהודים ערבים ועוד.  בארץ נושאי ההתעניינות הם שונים: אם באירופה איכפת לציבור מהסביבה אתה תכתוב יותר על נושאי קיימות ואנרגיה וסביבה. בישראל זה שונה לגמרי. הציבור עסוק בשאלות אחרות. כעיתונאי, אני שואב מידע מהרשתות החברתיות, לא צריך לחקור הרבה כדי להבין מה אדם זה או אחר מאמין או רוצה. לכן קל יותר לאסוף מידע עיתונאי דרך הרשתות החברתיות. למרות שאני לא דובר שפה אני יכול להשתמש באפליקציה ולתרגם ולהגיע למידע. אין מחסומי שפה, אבל לצערי יש מחסומים בין בני האדם. 

קישור לפאנל:
https://youtu.be/uPfSGf4evgk?si=uWVOOY7uM7bPWAOb