סלמאן נאטור , סופר, עיתונאי ומחזאי ערבי פלסטיני שנולד בכפר דאלית אלכרמל בשנת 1949.  סיים תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת חיפה בשנת 1976  . שימש כעורך התרבות של עיתון  "אל אתיחאד"  וערך את ירחון התרבות "אל-ג'דיד" שפורסמו על ידי המפלגה הקומוניסטית. נאטור הלך לעולמו בבית חולים כרמל בחיפה ביום שני 15.2.2015. הוא השאיר אחריו את אשתו נדא, את בנותיו אינאס וג'דיר ושני בנים איאס ומיראס. הלוויתו התקיימה בערב בבית דאלית אלכרמל בהשתתפות אלפים וביניהם תושבי הכפר, ראשי רשויות, מנהלי ארגונים, סופרים, מנהיגים פוליטיים ומשלחת מטעם הרשות הפסלטינית.

בשנים האחרונות ניהל סלמאן נאטור את פרויקט "מרחבים וזכויות תרבותיות" במרכז מוסאוא, במהלכם סייע בהקמה של התאחדות הסופרים הערבים, פורום ארגוני תרבות וייסד את אירועי "אזאר אלתקאפה" שהפכו למסורת אירועי תרבות שהחלו ביום האשה 8.3, עברו ביום התרבות הפלסטיני 13.3 ונמשכו עד יום האדמה 30.3.

 בשנת 1982  היה מזכיר ועד הסולידאריות עם תושבי רמת הגולן הסורים, בני העדה הדרוזית, בעת שביתתם הגדולה נגד סיפוח הגולן לישראל ועקב כך הוטל עליו מעצר בית לשישה חודשים. היה בין המייסדים של ועד היוצרים הישראלים והפלסטינים נגד הכיבוש. חבר הנהלה בעמותות רבות ביניהן: מדרשת "אדם", "איגוד כללי של סופרים בישראל", העמותה לפיתוח המוזיקה הערבית, יו"ר ארגון "אעלאם" לתקשורת ערבית, ובארגון "עדאלה"  . כתב את הפרק על התרבות הערבית במסמכי החזון של האוכלוסייה הערבית בישראל. שימש כמנהל מכון אמיל תומא לעיונים פלסטיניים וישראליים בחיפה, וערך את כתב העת "סוגיות ישראליות" היוצא לאור ברמאללה.  

נאטור פרסם כעשרים ושמונה ספרים, שכוללים סיפורת, סיפורים קצרים, רומן וביקורת תרבות וחברה. בספריו עסק בזיכרון, מרחב וזמן. כתב חמישה מחזות שהוצגו בארץ ובעולם הערבי. תרגם מעברית וערך ספרים רבים- ביניהם אנתולוגיה לסיפורת עברית ואנתולוגיה לשירה. מספריו שפורסמו בעברית "הולכים על הרוח" (בית ברל,1992), "היא, אני והסתיו" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011) שתורגם בשיתוף פעולה עם חברו פרופ' יהודה שנהב. הוא תרגם וערך ארבע אנתולוגיות מהסיפורת והשירה העברית והישראלית שראו אור ברמאללה על ידי התאחדות הסופרים הפלסטינים, הוצאת אוגריט ומרכז מדאר 2008. בין היתר תרגם את "הזמן הצהוב" של דוד גרוסמן.

בשנת 2014 זכה בפרס סופר התיאטרון הערבי הטוב ביותר בשארקה. בשנה האחרונה הוא אף הספיק לשחק בהצגת יחיד "זיכרון".