משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אחת הסוגיות הכי בוערות בחברה הערבית הוא מצב העוני המחפיר של כמחצית מהאוכלוסייה. למרות חשיבותה, סוגיית העוני אינה על סדר היום של התקשורת במדינה או של הממשלה לכן כל השקעה מצד הממשלה בפיתוח הכלכלה של הציבור הערבי חייבת לעסוק בראש ובראשונה בסוגיה זו באופן פרטני.

היעדר הטיפול הספציפי בעוני ממסגרת החלטת ממשלה מס' 922 מבטיח בסופו של דבר שכל יוזמה כזו מצד הממשלה, דינה להיכשל. נתוני העוני הגבוהים בחברה הערבית מעלים את נתוני העוני של המדינה באופן כללי ומשפיעים על הצמיחה הכלכלית, כך שעתה ישראל היא המדינה הכי ענייה מבין מדינות ה-OECD.

דו"ח העוני האחרון של המוסד לביטוח לאומי משנת 2016 קבע שכ-53.3% מהאזרחים הערבים חיים מתחת לקו העוני לעומת כ-13% מהאזרחים היהודים. נתונים אלו דורשים טיפול מידי של הממשלה תוך שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותה, ובמיוחד תוך שימוש בתקצוב נכון מטעם משרד הרווחה.

אפשר להצביע על מספר רב של גורמים אשר משפיעים ישירות על מצב העוני בחברה הערבית ומעמיקים אותו. כל הגורמים האלה הם חלק ממדיניות האפליה של האזרחים הערבים על ידי הממשלה בכל תחומי החיים:

מצוקת הדיור ביישובים הערבים: עקב היעדר השקעה מהמדינה בבניית תכניות מתאר עדכניות, אלפי זוגות צעירים נקלעים למצוקה ונאלצים לבנות בתים ללא היתר. משפחות אלו סופגות קנסות והוצאות משפטיות שמעמיקות את מצוקתן.

תעסוקת נשים וצעירים: יש חוסר אדיר בהזדמנויות תעסוקה בקרב הנשים והצעירים ביישובים הערבים. התקציב הנמוך שניתן לבינוי מעונות יום ביישובים הערבים, היעדר תחבורה ציבורית נאותה ואי-בניית אזורי תעשייה משפיעים באופן ישיר על גורם זה.

יוקר המחיה: קיים ומשפיע על כלל אזרחי המדינה, אך במיוחד משפיע על האזרחים הערבים עקב נתוני העוני הגבוהים כל כך שממשיכים לעלות שנה אחרי שנה.

הפערים בבריאות: הממשלה מזניחה את הטיפול בתשתיות הבריאות בפריפריה ובמיוחד ביישובים הערבים. מצב זה מביא לעלייה בתחלואה בקרב הציבור הערבי, ירידה בתוחלת החיים, עלייה במחירי שירותי הבריאות שממילא גבוהים בפריפריה ובכך להחמרה במצב העוני בקרב האזרחים הערבים.

בימים אלה מגבש משרד הרווחה ביחד עם משרד הבריאות תכנית כוללנית רב-שנתית למאבק בעוני בהיבט הבריאותי. פוקוס התכנית יהיה גם על היישובים הערבים, והיא תכלול את כניסת פעילות משרד הבריאות למרכזי העוצמה של תכנית "נושמים לרווחה". מרכז מוסאוא דורש לסיים את תהליך הגיבוש במהירות, ובאותה עת דורש ממשרד האוצר לתקצב את התכנית במלואה.

חוק האזרחות: חוק האזרחות (2003) ממשיך להשפיע לרעה על החיים של אלפי משפחות ערביות, הוא מפריד משפחות ומונע מהן להתפרנס בכבוד. קורבנות חוק האזרחות מנועים מלעבוד ולתרום לכלכלת הבית, מנועים מלנהוג ברכב מה שמגביר את המצוקה במיוחד עם המצב הירוד של התחבורה הציבורית ביישובים הערבים. בנוסף לכך, עלויות הביטוח הרפואי והטיפול המשפטי מכבידים עליהם רבות. בשנה הבאה ידונו הממשלה והכנסת באפשרות הפיכת החוק מהוראת שעה לחוק קבוע. צעד זה בטוח יביא להחמרה נוספת במצב קורבנות החוק.

אי השקעה בחקלאות ערבית: הפקעת הקרקעות מידי הרשויות המקומיות הערביות והאזרחים הערבים, בנוסף לאי-תקצוב מספיק של מגזר החקלאות הערבי נוטלים מהציבור עוד אפשרויות תעסוקה שפרנסו אותו במשך דורות. בכל מקרה, מגזר החקלאות הערבי מקבל פחות מ-1% מתקציב משרד החקלאות ופיתוח הכפר.

אי השקעה בתיירות: פיתוח פרויקטים תיירותיים ביישובים הערבים (שלא חסר בהם פוטנציאל תיירותי) יביא בהחלט להגדלת ההכנסות ביישובים ולהעסקת עוד אזרחים ערבים בתחום. על המדינה לקחת אחריות ולהשקיע בפיתוח התיירות ביישובים הערבים גם לטובת כלכלת המדינה באופן כללי.

תכנית "נושמים לרווחה"

מאז שנת 2015, משרד הרווחה מנהיג תכנית בשם "נושמים לרווחה" והיא התכנית הממשלתית העיקרית למאבק בעוני במדינה. המשפחות המשתתפות בתכנית זוכות ללווי צמוד של עובד סוציאלי במסגרת "מרכזי זכויות ועוצמה" המוקמים ביישובים ונחשבים למטה של התכנית בכל יישוב ויישוב. בנוסף לתכנית "נושמים לרווחה", מרכזי העוצמה כוללים רכזי תעסוקה.

לפי נתוני משרד הרווחה, משתתפים בתכנית כ-3050 משפחות מכל רחבי המדינה. כמובן שהמדינה חייבת להגדיל את מספר המשתתפים ולהקים עוד מרכזי עוצמה, כיוון שמספר המשפחות הכללי שחיות מתחת לקו העוני במדינה מגיע לכ-464 אלף משפחות! התקציב השנתי של התכנית מגיע לכ-100 מיליון שקלים, אך הוא כמובן לא מספיק כדי לסייע לכל משפחה הזקוקה לסיוע מהמשרד.

היישובים הערבים שכלולים בתכנית הם:

נצרת, רהט, נווה מדבר, אום אלפאחם, אלקסום, טייבה, שפרעם, סכנין, באקה אלגרביה, טירה, עראבה, ערערה, כפר קאסם, קלנסווה, כפר כנא, מעלות-תרשיחא, ג'דיידה-מכר, חורה, כסייפה, תל שבע, כפר מנדא, ריינה, יפיע, כפר קרע, דאלית אל-כרמל, ירכא, ערערה בנגב, מג'ד אלכרום, מעלה עירון, אכסאל, אבו סנאן, טורעאן, כאבול, אעבלין, עין מאהל, פרידיס, נחף, עוספייה, לקיה, בית ג'ן, מג'דל שמס, דיר חנא, שגב שלום, בועינה-נג'ידאת.

היישובים שיש בהם מרכזי עוצמה שלא כוללים את התכנית וקיים צורך לתקצבם במידי הם: ראמה, כסרא סמיע, שעב, יאנוח-ג'ת, ג'וליס, חורפיש, פקיעין (בוקייעה), סאג'ור וכפר כמא, ביר אלמכסור, ג'יסר א-זרקא ואל-בטוף.

המלצות לעתיד

בנוסף לדרישה להרחבת תכנית "נושמים לרווחה" ולהקמת תכנית ייחודית למאבק בעוני בחברה הערבית. מרכז מוסאוא דורש להעמיק את השירותים לטיפול בקשישים, להעמיק את השירותים לטיפול בנערות ונשים במצוקה, להעמיק את השירותים לטיפול בקבצנים וניצול ילדים, להרחיב את השירותים לשיקום אסירים ושילובם בקהילה, לטפל בגורמים השונים לעוני, ולפתח כלים ללווי פיננסי למשפחות במצוקה כולל הלוואות לדיור.