הצבעת הערבים - בין המצוי לאפשרי

ג'עפר פרח ואמיר טועמה, המחלקה לקשרי ממשל

שיעור ההצבעה של האזרחים הערבים פלסטינים בבחירות לכנסת ה 22 עלה מ 49.2% באפריל לכ- 60% בבחירות ספטמבר, אך לא הגיע לרמתו ב 2015, אז הצביעו יותר מ 63%. על אף עליה זו, יש לזכור כי פוטנציאל ההצבעה בחברה הערבית גבוה עוד יותר ויכול בקלות להגיע לכ 75% (כפי שהראו בחירות 1999 ומחקרים שונים).

הבוחרים הערבים הרגישו שיש להם כוח בעקבות הענשת שתי הרשימות (חד"ש – תע"ל ובל"ד רע"מ)  בבחירות של אפריל 2019 אז זכו שתי הרשימות  ב-10 מנדטים ונרשמה עליה בהצבעה למפלגות יהודיות. עתה פירגנו המצביעים הערבים למפלגות, אשר נעתרו לדרישתם להציג חזית אחידה מול ראש הממשלה בנימין נתניהו. במקביל, הפעם הצליח נתניהו להרגיז את הבוחרים הערבים, במקום להפחיד אותם. אם בעבר הוענשו הבוחרים הערבים על ידי מפלגות השלטון, לאחר שהצביעו עבור רשימות לאומיות, הפעם היה זה הבוחר הערבי שהעניש את נתניהו  על ידי הגברת תמיכתו ברשימה המשותפת.

שינויים נוספים שנרשמו בבחירות ספטמבר כללו: המחנה הדמוקרטי (אשר ירדה מ-35,930 קולות ל-14,338 קולות בלבד) והליכוד (שירדה מ-12,568 לכ- 6,727), חטפו מהבוחר הערבי. המחנה הדמוקרטי- על חבירתו לאהוד ברק והליכוד בראשות נתניהו- על התגרותו בבוחר הערבי והפיכתו לאויב. יש לציין שמפלגת כחול לבן דווקא התחזקה וקיבלה סביב 37 אלף קולות, זאת למרות שלא הציגה חזון אלטרנטיבי לביבי ולא יצאה נגד ההסתה הגזענית.

כשהשמאל נעלם, הערבים הפכו להיות האלטרנטיבה למחנה הימין. אך הצבעת האזרחים הערבים לא הספיקה, גם הפעם, כדי להחליף את השלטון. צריך שותפים יהודים שישיגו לפחות 48 מנדטים כדי ליצור גוש חוסם עם 13 הח"כים של הרשימה המשותפת וזה, שוב, לא קרה.

הצבעה עדתית מתחזקת

תוצאות הבחירות לכנסת ה-22 הוכיחו שוב, כי מגמת ההצבעה העדתית בישראל מתחזקת וגורמת למשבר משילות מתמשך. תוצאות ההצבעה ובדיקת פילוח המצביעים למפלגות השונות מעידות על התחזקות המפלגות העדתיות, כולל "ישראל ביתנו" , ש"ס, יהדות התורה, הרשימה המשותפת ואפילו מפלגת העבודה. כישלון שני הגושים להשיג רוב פרלמנטרי ללא המפלגות המגזריות אינו כל הסיפור, שכן גם שאר המפלגות זכו לתמיכה עדתית סקטוריאלית: כחול לבן והמחנה הדמוקרטי התבססו על המצביעים האשכנזים בעיקר. הליכוד וכחלון- זכו לתמיכה של חלקים גדולים בקהל המזרחי. מפלגת ימינה נתמכת בעיקר על ידי מצביעי הימין המתנחלי ומקדמת חזון של מדינה יהודית מהים עד הנהר, לפחות, וגררה את הליכוד להכריז על סיפוח בקעת הירדן וגושי ההתנחלויות.

סדרת הכישלונות של מחנה האופוזיציה להחליף את השלטון מחייבת אותו להתיחס להצבעה העדתית מגזרית. הצבעה שהולכת ומעמיקה מאז המהפך של מנחם בגין בשנת 1977. הציבור הערבי שהתגייס למען הרשימה המשותפת יכול וחייב לקחת יוזמה ולהוביל שיח פוליטי, כלכלי ורב תרבותי- שישבור את השוויון הבין-גושי.

קמפיין גזעני

נתניהו, כראש ממשלה, ניהל קמפיין גזעני שנועד לגייס את תמיכת "המגזרים" והימין הקיצוני. הוא הקצין את השיח הגזעני, מהלך אשר הצליח חלקית וגרם להפלת מפלגת עוצמה יהודית הגזענית. הקמפיין של נתניהו עסק ללא בושה בהסתה גזענית ובסיפוח חלקים מהשטחים הכבושים ובניגוד למפלגות האופוזיציה הוא קידם גזענות וחזון של ימין בנושאים מדיניים.

גוש האופוזיציה, ואפילו המחנה הדמוקרטי, כמעט ולא עסקו בנושאים מדיניים והם נעלמו במלחמה שהתנהלה בין נתניהו לערבים. ליברמן לעומת זאת, הבין שהוא הפסיד בקהל הרוסי מהמלחמה על טרנספר לערבים, החליט להילחם בחרדים, ונטש את "רק ליברמן מבין ערבית". עכשיו מתברר שהקול הרוסי שונא יותר חרדים מאשר ערבים. המצביעים הרוסים נהרו לקלפיות כדי להילחם בכפיה הדתית וכמעט והכפילו את כוחה של ישראל ביתנו. בשלב הזה לא ברור עד כמה מהמצביעים של ביבי נעו לקלפיות בעקבות נהירת הערבים לקלפיות;מה שבטוח הוא, שנהירת הליכודנקים לקלפיות הפילה את עוצמה יהודית וחיזקה את הליכוד, אך לא סידרה לביבי את הרוב בכנסת, ללא מפלגות סקטוריאליות.

גוש חוסם ויו"ר האופוזיציה

הגוש החוסם לא יתבסס על קולותיהם של אנשי הרשימה המשותפת. ליברמן יהפוך ללשון המאזניים וגנץ ינסה לגייס את ליברמן לצידו. כחלון, שחבר לליכוד, יכול גם הוא להחליט לחדש את פעילות "כולנו" העצמאית ולנהל משא ומתן עם גנץ.

בינתיים משתעשעים יועצים למיניהם ברעיון של ערבי יו"ר האופוזיציה, תפקיד ריק מתוכן שבעיקרו בוקתה, שומרי ראש ועדכונים בטחוניים. אלא שאם ש"ס ואגודת ישראל ישארו מחוץ לקואליציה החילונית, הן ידרשו את התפקיד לאחד משלהם.

למעשה, תתקשה הרשימה המשותפת להמליץ על בני גנץ לקבל את המנדט מהנשיא להרכיב את הממשלה וזאת משום שרוב מוחץ מחברי הרשימה מתנגדים למתן ליגטימציה ציבורית לגנץ, אשר מבחינתם היה שותף בהפצצת עזה. גנץ ומפלגתו גם הכריזו ביותר מהזדמנות שאינם מעוניינים בתמיכת הרשימה המשותפת.

בנסיבות  אלו, רוב הסיכויים שנתניהו יזכה לתמיכה רחבה לקבלת המנדט להרכבת ממשלה מידי הנשיא. לאחר קבלת המנדט לא בטוח שהוא יצליח להרכיב את הממשלה ללא ישראל ביתננו. בכל התסריטים שמוצגים בשלב זה שתי המפלגות הגדולות לא מתכוונות לצרף את הרשימה המשותפת לגוש חוסם או לממשלה.

כתב האישום

בשלב זה, המוצא היחיד מהפלונטר שנוצר יהיה הגשת כתב אישום פלילי נגד ראש הממשלה. הוא לא יצליח להרכיב ממשלה ללא ליברמן, שבינתיים מתעקש על ממשלת אחדות לאומית. שלושת השותפות לממשלה כזאת- ישראל ביתנו, הליכוד וכחול לבן- יצטרכו להסכים על מתווה להקמת הממשלה.  במשולש הזה, כחול לבן היא החוליה החלשה; השותפים במפלגה הזאת עלולים להתפצל ביניהם וחלקם עלול אף להצטרף לקואליצית ימין מסוימת. פירוק כחול לבן יאפשר לשמאל לחזור ולגבש חזון פוליטי איתו יוכל לפנות לציבור בבחירות הבאות.

אך גם בליכוד יש קבוצה שממתינה בשקט לשעת כושר כדי להחליף את ביבי. אין מדובר רק בגדעון סער וחבריו, אלא בעיקר באנשי "כולנו" שהצטרפו לליכוד והם עדיין שומרים על זהותם המפלגתית.

חזון חדש

המשבר הנוכחי הוא למעשה תוצאה של משבר בחזון מחנה השלום היהודי ערבי. מאז כישלון אוסלו בשנת 2000 והנסיגה החד צדדית מעזה, מתלבט המחנה מהו המתווה הפוליטי-מדיני הדרוש כדי להציג אלטרנטיבה למתווה הכיבוש והאפרטהייד שמנהל נתניהו. החזון החדש חייב להתייחס לזכות להגדרה עצמית של שני העמים, לגבולות פתוחים, לנושא הפליטים, לרב תרבותיות ולצדק חברתי.

נתונים על בחירות ספטמבר 2019 

נתונים כלליים על ההצבעה:

נכון ל-20.9.2019 ולאחר ספירת 99% מהקולות חלוקת המנדטים בהתאם לתוצאות הבחירות הן:

כחול לבן                                 33 מנדטים

הליכוד                                    31 מנדטים

הרשימה המשותפת                  13 מנדטים

ישראל ביתנו                            8 מנדטים

ש"ס                                       9 מנדטים

יהדות התורה                         8 מנדטים

ימינה                                     7 מנדטים

העבודה- גשר                         6 מנדטים

מחנה דמוקרטי                       5 מנדטים