כשערבי מתקשר למד"א ומתקשה להסביר את סימני המחלה, הוא מועבר ממוקדן למוקדן ובסוף נדחה

https://www.ha-makom.co.il/post-jafer-new-tur/

במדינה השנייה, זאת שליד באר שבע, המשיכו השבוע עובדי הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב ומינהל מקרקעי ישראל לחלק צווי הריסה לתושבים, כאילו מדובר בצווי חירום. בתחילת השבוע הם עוד חרשו את המדבר הירוק מחשש שלערבים הבדואים יהיה מה לאכול מאדמת המדבר שנתנה ירקות. באחד הכפרים הוציאו מים מהבאר והסתגרו ליד בית הקברות, עד שנעלמו הפקחים.

במדינה השנייה שילם כל סטודנט שרצה לחזור מאיטליה 485 דולר לחברת ישראייר, ושאל את עצמו למה מטוס אל על שהחזיר את הצעירים מפרו היה בחינם. הוא גם ראה את חבריו שחזרו מתפרעים בנתב"ג ומסרבים ללכת לבידוד במלוניות של בנט, ולעומתם הוא הועמס לטיוליות מטונפות לטבריה, בניגוד לנהלים שקבע משרד הבריאות של המדינה היהודית.

במדינה השנייה לקח שבועיים עד שנבחר משרד הפרסום "מזאוי" כדי להפיק את חומר ההסברה של משרד הבריאות בשפה הערבית. בינתיים רוב החומרים של המשרד כבר הופקו וחולקו ברוסית ואפילו באמהרית. וגם הקמפיינים שהעלו לשכת הפרסום הממשלתית איחרו להגיע לאמצעי התקשורת הערבים. ולמרות שיותר מחמישית מהצוותים הרפואיים במערכת הבריאות הם ערבים, בשלושת הערוצים הישראליים בקושי ראו ערבים, וכמעט ולא נראו תוכניות בערבית או עם תרגום לערבית.

במדינה השנייה נבחרה מד"א לערוך את בדיקות הקורונה, למרות שמאז קום המדינה לא טרחו במד"א לפרוס תחנות ביישובים הערביים, כמו שעשתה ליישובים היהודים. בפועל מעט מאוד בדיקות קורונה נעשו. כשערבי מתקשר למוקד 101 הוא מקבל מענה בעברית, ואם הוא מתקשה להסביר את סימני המחלה הוא מועבר ממוקדן למוקדן ובסוף נדחה. 

ביישוב כסיפה גילו באיחור שרופאה של קופת חולים כללית חלתה כבר ב-8 במרץ בקורונה, ויש סיכוי שהדביקה את החולים שלה. רק אחרי שבוע משרד הבריאות יידע את 1,500 התושבים שנחשפו לרופאה. 

מרכז מוסאוא, שכותב שורות אלו עומד בראשו, פנה מספר פעמים וביקש להעביר מאות בדיקות קורונה ליישוב, ולקיים פעילות הסברה נרחבת שתמנע את התפשטות המחלה. במד"א עדיין נערכים להעברת הבדיקות, ותחשבו על השוטרים שנשלחים לוודא בידוד של 1,500 תושבי כסיפה.

במדינה השנייה בחרו לחלק מנות מזון "כשר" לזקנים. החברה הזכיינית כאמור אינה מכירה את המטבח הערבי – המנות שהגיעו ליישובים רבים נשארו בצד, והיו ראשי מועצות שאמרו תודה למפעל המנות החמות. למרות שביישובים הערבים קיימים מטבחים שסיפקו מנות "ערביות" לתלמידי בתי הספר, פיקוד העורף ומשרד הרווחה בחרו במפעל שמסוגל להכין גפילטע פיש כשר לפסח.

לאן ילכו יושבי בתי הקפה

במדינה השנייה, כמו במלחמת לבנון, אנשים עדיין לא מבינים שהמחלה תפגע בהם. שוטרים עומדים בפינה בכפר יאסיף ורושמים דוחות לרכב שלא מאותת שמאלה. מול השוטר, בית הקפה עם הנרגילות ממשיך לפעול כרגיל. האזרח הרגיל מבין את המסר שהשוטר לא מתעניין בבריאות שלו אלא בנקמנות מיותרת. 

בלילה נכנסו עשרות ניידות בטקס חגיגי לעיר אום אל-פחם. עשו סיבוב של הצגה ויצאו, בבוקר הם כבר לא נכנסו לשכונות. תפקיד ההסברה נשכח, הפגנת כוח מיותר. בבוקר יום חמישי, לאחר פנייה של ראשי החברה הערבית התחילו השוטרים להגיע לבתי הקפה בג'סר א-זרקא. והאמת שקשה לחשוב לאן ילכו יושבי בתי הקפה בצפיפות הקיימת ביישובים רבים.

לאיפה הערבים אמורים להיעלם? 50 אחוז חיים מתחת לקו העוני, חיים בצפיפות. חלק מהבתים מחוברים אפילו לחשמל פיראטי. ביום רגיל משפחות רבות מתקשות למצוא מקום לינה ראוי. איך מצפים מהם להתכנס לבית צפוף? ההבטחות של משה כחלון לפתור את מצוקת הדיור לא התממשו בכל הארץ. בינתיים, ביישובים הערביים אף אחד לא קיבל מפתחות לדירה חדשה שבנו קבלני "מחיר למשתכן". הצפיפות אותה צפיפות, ואליה התווסף חוק קמיניץ שמזרז הריסת בתים.

כ-20 אלף צעירות אקדמאיות עבדו במשרות חלקיות וזמניות. הן סיימו אפילו תואר שני ובקושי הצליחו למצוא עבודה כמנחות, או מורות. ביום אחד כולן נשלחו הביתה. הערכות שונות מדברות על כך שחמישית מכוח האדם הערבי עובד "בשחור", ללא תלושים מסודרים. צעירים שעובדים בבניין, נשים וגברים שעובדים במשק בית. עתה לך תרשום אותם בלשכות האבטלה בשביל לקבל את החופשה ללא תשלום. 

כ-40 מ-60 אלף העובדים בתחום המלונאות והמסעדנות הם ערבים, חלק מהם השלים הכנסה בשעות אחר הצהריים והלילה. עכשיו הם מובטלים ומתקשים להשיג ביטחון תזונתי למשפחות שלהם.

ביניים: למידה מרחוק – בדיחה עצובה

בישיבה שהתקיימה השבוע דיווחו מנהלי חברות ועסקים ערבים על היערכות לקריסה. חברות שעבדו על מרווח רווחים קטן לא ישרדו את הסגירה הזמנית. וליד עפיפי מקבוצת עפיפי התריע, "אתם צריכים לחשוב על היום שאחרי, על העסקים שיקרסו, ולא ישלמו שכר דירה ולא ארנונה".

והבדיחה העצובה היא הלמידה מרחוק של משרד החינוך. ואני לא מדבר על הבדיחה שרוב היהודים מכירים, והקריסה של מערכת הפקת התכנים והשידורים. אני מדבר בכלל על קיומו של אינטרנט ומחשב בכל בית. משרד התקשורת התעלם מהפרת תנאי הזיכיון של הוט, לפרוס תשתיות מקבילות לתשתיות של בזק, ולא פרס תשתיות ב-60 אחוז מהיישובים הערבים. 

בזק, שהבינה שהיא זכיין בלעדי לא טרחה לשדרג את התשתיות אפילו בחלק מהשכונות הערביות בערים המעורבות. כך מצאנו את עצמנו ללא תשתית קווית לאינטרנט. בחלק גדול מהיישובים תשתית החברות הסלולריות חלש ביותר. תוסיפו לזה את העובדה שצריך לדאוג לכמה מחשבים לילדים שצריכים ללמוד במקביל, ותבינו שהמשימה הזאת בלתי אפשרית. 

ואם זה לא מספיק, משרד החינוך הפעיל 24 אולפנים לצילום תכנים, כולם כמובן בתל אביב. אם נותר זמן אז יתנו למורים הערבים אם בכלל הגיעו לתל אביב לצלם תכנים. 

בפועל כמעט ואין למידה מרחוק עד היום הזה. ועדת המעקב לענייני חינוך ומרכז מוסאוא דרשו להשתמש באולפנים ביישובים הערבים להפקת תכנים.

המטרה: מחלקת קורונה אחת 

מנהיגות הציבור הערבי שרואה את הקריסה החלה להתארגן. בימים האחרונים מוקם מטה ארצי ביוזמת ועדת המעקב העליונה, ועד ראשי הרשויות הערביות, הרשימה המשותפת ורשת ארגוני החברה האזרחית. המטה יופעל מאתר אגודת הגליל בשפרעם, וירכז את היוזמות בתחומי בריאות, רווחה, חינוך, סיוע למשפחות, תעסוקה, תשתיות ופעילות מול משרדי הממשלה.

תשומת לב מיוחדת תינתן לנגב ולכפרים הלא מוכרים בנגב, לתושבי הערים המעורבות ולאלימות נגד נשים – שלושה תחומים שנותרו ללא מענה של הרשויות המקומיות. ארגוני הסיוע של העמותות והמפלגות החלו לאסוף סלי מזון ולהתכונן לימים הקשים. 

כאשר משרד החוץ סירב להחזיר את הסטודנטים מאיטליה ומירדן, התארגנה הרשימה המשותפת להחזיר אותם ביחד עם ארגוני החברה האזרחית. החשש העיקרי לטווח קצר הוא מרמת התחלואה, במידה שהמחלה תתפרץ בחברה הערבית. כל בתי החולים נמצאים ביישובים יהודיים, ומכונות ההנשמה המופעלות על ידי צוותים מעורבים יקרסו. 

שלושת בתי החולים בנצרת התאגדו במטרה להקים מחלקת קורונה אחת לפחות. חולה הקורונה שהתגלה בנצרת בשבוע שעבר הועבר לבית חולים העמק בגלל מחסור בציוד. במערכת הבריאות עובדים כ-15 זיהומולוגים ערבים, אך הם לא קיבלו את ההזדמנות להקים מחלקה אחת ביישוב ערבי. עתה נדרש משרד הבריאות להקים לפחות חמישה מרכזי טיפול ביישובים ערבים: נצרת, סכנין-עראבה, אום אל-פחם, טייבה-טירה, כפר קאסם ורהט.

גם מעט המיזמים הפרטיים של דיור מוגן, שפועלים בישובים כמו שפרעם, נצרת, עוספיה, דבוריה, וירכא, יזדקקו לציוד הנשמה לטיפול בחולים במידה שהמחלה תתפרץ. מרכז מוסאוא כבר פנה למשרד הבריאות ולפיקוד העורף בבקשה לפזר את ציוד ההנשמה שנרכש במרכזים לקשישים, בתי אבות ובמרכזים רפואיים שיהיו מוכנים להשתדרג ולהתכונן לטיפולים. 

משרד הבריאות הודיע שהוא הזמין אלף מכונות הנשמה, כאשר מקבלי ההחלטות היהודים יחלקו אותם אפשר להניח שהם לא יגיעו למרכזים רפואיים גדולים ביישובים הערבים.

לכולם ברור שהמדינה, שהתעלמה מהצרכים האזרחיים שלה והשקיעה את משאביה במטוסים ובצוללות, תשלם את המחיר בחיי אזרחיה ובכלכלתה. זאת הזדמנות לאזרח את המדינה הזאת ואת התקציב הממשלתי, לקצץ בתקציב הצבא, ההתנחלויות והשחיתות – ולהקים בתי חולים שיתמודדו עם צרכי האוכלוסייה. 

מערכת הבריאות שיודעת שחיי גבר ערבי קצרים יותר בשמונה שנים מחיי אישה יהודייה, חייב לקחת אחריות ולסגור את הפערים בתשתיות הבריאות. מדינה שרוצה להתאושש כלכלית מהר אחרי הקורונה, תצטרך לחפש את הצעירים הערבים, שמהווים כרבע מכוח העבודה, כדי שיתרמו את חלקם. אנחנו רק בתחילת הדרך, אך כולנו מקווים שאם ניערך נכון לא נשלם את המחיר היקר שמשלמים באיטליה.

הכותב הוא עיתונאי ויזם תקשורת לשעבר, הקים וניהל מספר ארגונים חברתיים, ביניהם מרכז מוסאוא.