שוליות מרובה בעידן הקורונה: אתגרי הקורונה בחייהן של הנשים הערביות בישראל

ד"ר מהא כרכבי סבאח

המכללה האקדמית תל-אביב יפו, אוניברסיטת חיפה, 

הפורום הכלכלי ערבי

שיח מגדרי בעתות משבר עמוק אינו חדש. במהלך ההיסטוריה מגיפות שינו את תנאי חייהן של נשים והיו להן השלכות חברתיות כלכליות ארוכות טווח. כך שמגיפות לא רק חידדו את אי השוויון המעמדי בין קבוצות שונות בחברה על בסיס אתני או מעמדי אלא גם סימנו את הגבולות המגדריים. אומנם ההשלכות של המגיפות על מעמדן של נשים הינן חוצות גבולות אתניים ומעמדיים אך בכל זאת, במציאות של היום שרוב חברות העולם הינן רב-תרבותיות ומגוונות אתנית, מתבקשת השאלה לגבי השלכות המגיפה במציאות שבה נשים מודרות על בסיס מגדרי ובו זמנית על בסיס אתני ובמקרים מסוימים גם על בסיס מעמדי.

שלוש סוגיות מהותיות אשר נגזרות מהשיח המגדרי בזמן הקורונה מקבלות משמעות מורכבת יותר בחייהן של הנשים הערביות בישראל והן: הנזקים הכלכליים והעמקת אי השוויון התעסוקתי, חידוד חלוקת התפקידים המגדריים המסורתיים במשפחה והתגברות האלימות נגדן. מורכבות זו  נובעת מאופיו המיוחד של השינוי החברתי כלכלי בחברה הערבית אשר עוצב גם על ידי מאפייניה התרבותיים של החברה הערבית אך לא פחות גם על ידי מעמדם כמיעוט אתני מודר בחברה הישראלית.

על כן, תהליכי השינוי בחייהן של הנשים הערביות לוו בשוליותן המגדרית ובשוליותן האתנית בו-זמנית. כך שהשינויים בחייהן של הנשים בשני תחומים עיקריים: השכלה ותעסוקה, לא אתגרו את המבנים הפטריארכליים במהותם אלא התרחשו לצדם ובחסותם. מציאות זו עוצבה על ידי מעמדם הפוליטי הנחות מושגית ומעשית וההדרה המתמשכת אשר גרמו למוביליות חברתית וכלכלית להתרחש על שרידיו של  הכפר ובליוויה של החמולה. כך עוצבו הזדמנויות החיים השונות במיוחד בקרב הנשים. אומנם חל שיפור משמעותי לאורך זמן ברמת השכלתן אך עדיין שיעור הנשים המועסקות עומד על 36% הנמוך בישראל בהשוואה לכל קטיגוריה חברתית אחרת ובהשוואה למדינות ה- OECD. הן מרוכזות במקצועות המכירות, השירותים, החינוך והבריאות, בשל נטייתן לעבוד בעיקר ביישוב מגוריהן, ובשל העובדה שהיצע המשרות ביישובים הערביים מוגבל לתחומי תעסוקה אלו. נוסף על כך, שיעורן נמוך בתפקידי ניהול בכירים (כ-3%) בהשוואה לנשים היהודיות אך מנגד, שיעורן יותר גבוה במקצועות שוליים (חלקם כהעסקה קבלנית). מאפיינים תעסוקתיים אלו עושים את הנשים הערביות לפגיעות ביותר בתקופות של משבר כלכלי. ההוצאה של הנשים הערביות משוק העבודה אינה מבטיחה חזרה אליו. חלק מהענפים שבהן הנשים הערביות נמצאות יספגו מכה כלכלית שתקשה עליהם להתאושש ולהמשיך להעסיק את אותו היקף של מועסקים, בעיקר נוכח היעדר חוסן כלכלי שיאפשר זאת. אותן נשים יתקשו להתחרות מחוץ לשוק העבודה המקומי ויאלצו להמשיך להתמודד מול ההיצע המוגבל עוד יותר בעת משבר כלכלי כללי.

השיח המגדרי על הקורונה חושף את השלכות הסגר הביתי על סוגיית הטיפול בילדים ובמשק הבית.  התיאורים השונים במדיה על התנהלות המשפחות מצביעה על כך שהנטל ברובו נפל בחלקן של הנשים גם במצב שהגברים נמצאים כמעט רוב הזמן במרחב הביתי. מציאות זו צפויה להיות חדה יותר במשפחות הערביות הכוללת מספר יותר גדול של נפשות. במציאות שבה הרבה משפחות ערביות נמצאות באי-ודאות כלכלית וחלקן חיו במודל המפרנס היחיד לפני הקורונה, קשה לצפות בעתות משבר כלכלי שמערער תפקידם ומעמדם של לא מעט גברים ערבים כמפרנסים עיקריים או יחידים שיתגייסו לשיתוף פעולה במרחב הביתי ויאתגרו סדר חברתי פטריארכלי קיים.

נותר לשאול, האם ביתה הוא מבצרה?, שאלה מתבקשת עם הדיווחים על העלייה הדרמטית בשיעור הנשים הפונות לקבלת תמיכה ממרכזי סיוע לנשים החוות אלימות בתקופה האחרונה. סוגיה זו אמורה לקבל תשומת לב מוגברת בחברה שבה האלימות חלחלה עמוק בתוכה לצד אוזלת ידם של הגופים הממשלתיים במיגור התופעה. לכן במציאות חברתית שבה האישה מוחלשת ומודרת בגלל המשך קיומה של מערכת ערכים פטריארכלית וכאשר בלא מעט משקי בית מעמדו הכלכלי של הגבר יתערער, הסכנה להפעלת אלימות נגד נשים תגבר.

שתי הערות לסיכום: האוכלוסייה הערבית הינה מגוונת על בסיס של דת, אזור מגורים ומעמד. ההיבטים המובאים בכתבה זו יכולים להתעצם בקרב קבוצות מסוימות אך יהיו שוליות בקרב קבוצות אחרות. נוסף על כך, מחקר חברתי רחב היקף נדרש על מנת ללמוד את אתגרי הקורונה במשפחות הערביות בכלל ובחייהן של הנשים בפרט על מנת לזהות מוקדם ככל האפשר חסמים ובו זמנית לזהות הזדמנויות לשינוי ושיפור מעמדן של הנשים הערביות גם בצלה של הקורונה.