ל־17 האזרחים שנהרגו מירי שוטרים בשש השנים האחרונות יש עוד מכנה משותף מרכזי אחד: איכשהו, כולם מגיעים מהפריפריה החברתית של ישראל.

מהדי סעדי היה אחד מהם. על העובדות הבסיסיות אין עוררין: באוגוסט 2017 הוזעקו כוחות משטרה כדי לטפל במקרה של ירי באטליז ביפו. בסמוך למקום חלפו שלושה צעירים על גבי אופנוע. הם אמנם נהגו בצורה פראית ומסכנת חיים, אבל לא היו קשורים לאירוע. מהדי סעדי בן ה־20 היה אחד מהם. הוא נפל מהאופנוע, נבהל ונמלט על גבי אופנוע של חברו. כשחזר לקחת את אופנועו, ביקשו השוטרים לעצור אותו. בין אחד השוטרים לסעדי התפתח עימות אלים, שכלל שימוש בטייזר. השוטר נפצע, סעדי הצליח לחטוף את הטייזר שלו, עלה על אופנוע, וביקש להימלט. ואז השוטר ירה בגבו. סעדי נהרג, חברו נפצע. נכון, סעדי לא נהג כמצופה מאזרח שומר חוק. אבל האם אירוע כזה צריך להסתיים בלוויה?

המשפחה הגישה תלונה למח"ש על הריגת בנם. במאי שעבר הודיעה מח"ש כי "השוטר פעל בתנאי לחץ וחוסר ודאות"; ולכן, "הוחלט כי נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין פלילי". שורה תחתונה, התיק במח"ש נסגר.

אלא שבכך הסיפור לא הסתיים. בתום ימי האבל, יצאו אחִיו ואחותו של סעדי לרחוב, לבושים בחולצות שעליהן התנוססה תמונתו של סעדי. לדברי עו"ד נועה לוי מהוועד נגד עינויים, שמייצגת את המשפחה, "הם נתקלו שם בשוטרים היורים, שלעגו להם".

ומה קרה?

"האחות צעקה עליהם, ואז אחד השוטרים פתח כפתור במכנסיו ואיים שיראה לה כמה הוא גבר. כשאחיה ניסה להרחיק אותה משם, השוטרים פוצצו אותו במכות, ופתחו לו את הפרצוף. יפו סערה בשל האירוע והיו הפגנות אלימות. הגשנו על זה תלונה נוספת למח"ש, וגם היא נסגרה. אבל השוטרים לא הרפו. כעבור חודשיים, הגיעו לבית האחות עם צו חיפוש לאמל"ח, והפכו את הבית. כשהמשפחה ביקשה לראות מי חתום על הבקשה לצו, התברר שזה השוטר שהתלוננה נגדו".

ואיך זה נגמר?

"בעקבות ערעור שהגשנו, הודיעו לנו לפני חודש שנפתחה חקירה פלילית בעניין. אבל תיק הירי סגור".

גם סמי אל־ג'עאר, 22, בן הפזורה הבדואית מרהט, נהרג באירוע שלא היה קשור אליו. בינואר 2015, נכנס כוח שיטור לעיר הדרומית במטרה ללכוד עברייני סמים. השוטרים הותקפו באלימות, שכללה גם יידוי אבנים. אל־ג'עאר הגיע בדיוק מהעבודה הביתה, ונקלע לעימות. כדור שנורה מאקדח של אחד השוטרים הרג אותו. מותו של אל־ג'עאר הפך לסמל בחברה הבדואית, ובהלווייתו פרצו מהומות, שבהלכן נהרג אזרח נוסף תושב הפזורה.

השוטר הכחיש בתחילה כי הכדור נורה מאקדחו, אולם במח"ש הציגו בפניו ראיות פורנזיות שלכאורה קשרו אותו לאירוע, והשוטר הודה במעורבות בירי. למרות זאת, תיק החקירה נסגר. העילה: "הקושי לקבוע בראיות קבילות מה היו הנסיבות העובדתיות של הירי, וכחלק מכך מתווסף קושי בקביעת מצבו התודעתי של השוטר היורה בעת הירי". השוטר הועמד לדין בגין התנהגות שאינה הולמת. העונש: נזיפה. הוא חזר ליחידה וממשיך לשרת.

אבל לא רק בתיקי ירי נגד אזרחים עולות שאלות לגבי ההתנהלות של מח"ש. גם תיקים "שגרתיים" יותר, כמו אלימות, נסגרים. הצלם החרדי דוד פרלמוטר, קיבל שיעור כואב בנושא הזה. "אני מצלם קבוע שוטרים אלימים ומפיץ את הסרטונים לכל כלי התקשורת", הוא מספר. "ביוני 2017 היו הפגנות סוערות ותקיפת חיילים שנקלעו לשכונה. ימ"ר ירושלים יצא במבצע 'מסתחרדים': מתחפשים לחיילים, נכנסים לשכונה, יוצרים פרובוקציה ועוצרים את המתפרעים. ואני מצלם את השוטרים המכים, ומעביר את הסרטונים לתקשורת ולמח"ש. צילמתי ילד בן 13 שנעצר והוכה, וזה עשה רעש. היה שם שוטר, שבתגובה התחיל להציק לי. באחת ההפגנות הוא ניגש אליי: 'אתה עצור בחשד לתקיפת שוטרים'. מישהו לידי אמר לו: 'אעיד לטובתו שזה לא נכון'. ואז השוטר אמר לי: 'אתה תבוא איתנו גם על הסתה נגד שוטרים וגם על תקיפת שוטרים, אני מבטיח לך'. הגשתי נגדו למח"ש תלונה על איומים והצגתי להם סרטונים שלו מכה באלימות חרדים. במקום לבדוק, סגרו את התלונה בנימוק שהיא לא נמצאה מתאימה להליך פלילי".

ואז?

"שבועיים אחר כך, השוטר הזה בא אליי באמצע הפגנה, ודחף אותי לקיר. הוא הפיל לי מהיד את הפלאפון, תקף אותי בפראות, ונתן לי אגרופים לראש. הוא שבר לי את המשקפיים וגרר אותי בכוח מחוץ לזירה. התלוננתי נגדו שוב, והתיק נסגר מחוסר ראיות. מח"ש לא חקרה את זה כמו שצריך. לא התקשרו לאף צלם שהיה שם כדי לקחת ממנו עדות, וגם לא העידו שוטר שהיה שם, למרות שמסרתי להם את השמות. עירערתי באמצעות הוועד נגד עינויים לפרקליטות המדינה. ב־2019 הם החליטו לפתוח מחדש, וקראו לעדים. אבל אף אחד כבר לא זכר מה היה שם, התיק שלו הועבר לדין משמעתי, שם סגרו את זה".

אנחנו עדיין בירושלים. בדצמבר האחרון נכנסו שוטרים לשכונת עיסוויה במזרח העיר, במטרה לעצור קטין בן 14 בחשד שהיה מעורב בהפרות סדר. עד כאן, שגרתי. אמו, רינה דרבאס, 36, ביקשה להגן על בנה, וספגה מכה עזה בראשה מכת הרובה של אחד השוטרים. היא פונתה להדסה עין כרם כשהיא סובלת משברים בגולגולת ובאף. דרבאס נזקקה למספר ניתוחים ולהשתלת פלטינה בראשה. "אבל כשהיא הגיעה למח"ש להגיש תלונה", מספר פרקליטה, עו"ד איתי מק, "הם ניסו להוריד אותה מזה, בכל מיני תירוצים".

כמו למשל?

"בהתחלה ניסו לשכנע אותה, שהיא נפגעה בכלל מאבן שנזרקה לעברה ולא מהשוטר. וכשהיא הציגה להם את הבדיקות הרפואיות והניתוחים שעברה, הם ניסו לשכנע אותה שהיא נפגעה בטעות, כשהחייל ניסה להרים את נשקו בכדי לבלום אבנים שנזרקו לעברו. בתחילת השנה, הודיעו לה שהתיק נסגר מחוסר אשמה. הם עשו הרבה מחדלים בחקירה. לא זימנו עדי ראייה, לא תיחקרו את כל השוטרים שהיו שם. מי שכן חקרו, טענו שלא זוכרים איזה נשק היה לו. לא נבדקו מצלמות האבטחה ולא נלקחו סרטי מצלמות הגוף מכל השוטרים".

עירערתם?

"כן, אבל את מגישה ערעור למחלקת הערעורים במח"ש וזה שוכב אצלה שנתיים, 'כי יש עומס'. אחר כך הם מעבירים לפרקליטות המדינה. אם הערעור מתקבל, מבקשים השלמות וכל כך הרבה שנים אחרי, מי זוכר? אין עדים, והכל אבוד".

לתחושות הללו של המתלוננים על אלימות יש תוקף. בדוח שפירסם מבקר המדינה ב־2017, נקבע כי מתוך 6,300 תלונות על אלימות שוטרים, רק 200 שוטרים הועמדו לדין, כלומר כשלושה אחוזים בלבד. אגב, רק בשביל הפרופורציה: נכון ל־2019, מתוך סך כל התלונות שהוגשו למשטרת ישראל על ידי אזרחים, 15.1 אחוז הסתיימו בכתב אישום. פי חמישה ממח"ש.

מח"ש גם אמורה לטפל בחקירת עבירות מין של שוטרים. במאי 2019, במסגרת המעצרים המתוקשרים בפרשת טלגראס, נעצרה גם י', צעירה בשנות ה־20 לחייה. היא שוחררה למעצר בית ל־15 יום. על פי תלונתה במח"ש, אחד מחוקרי להב 433 הגיע במשך שלושה לילות לביתה, וקיים עימה יחסי מין, תוך ניצול מרותו. בפברואר האחרון, מח"ש הודיעה למתלוננת כי התיק נסגר.

פרקליטתה, עו"ד טלי גוטליב, זועמת: "מדובר בשוטר ששמר עליה בזמן החקירה, עישן איתה, פיתה אותה וכשהשתחררה, נתן לו את מספר הנייד שלו. הוא התחיל להסתמס איתה בווטסאפ, ואז הגיע לביתה בשתיים בלילה ושכב איתה. הדודה, שמפקחת על הילדה בביתה, הבינה שקורה פה משהו חמור, וצילמה אותו ללא ידיעתו (ראו צילום). כשהלקוחה שלי התלוננה במח"ש, הוא הכחיש שהיה בדירה ולא ניתן היה לאכן את הנייד שלו, מאחר שהוא הגיע לשם בכוונה בלעדיו. הוא פשוט שיקר. אחרי שהראו לו את התמונות שינה גרסה, וטען שתפקידו הוא לבדוק חשודה במעצר בית".

וזה נכון?

"מה פתאום. זה לא תפקידו, ובטח לא בשתיים לפנות בוקר. היא הרגישה השפלה, ועברה תהליך עם עצמה, עד שעיכלה מה קרה שם. אבל מח"ש יצאה מגדרה לגנוז את התיק, שהוא עבירת מין תוך ניצול יחסי מרות בין שוטר לנחקרת שנתונה במעצר בית. וזה שוטר שממשיך להישאר בתפקידו, בחקירת טלגראס, תיק הדגל של להב 433. מי רוצה שוטרים כאלה? מח"ש צריכה לעבור בדק בית, כי היא חוטאת לתפקידה: שמירת אמון הציבור במערך משטרת ישראל".