שתף עם חבריך
הבחירות בחברה הערבית
ג'עפר פרח
רחוק מהדיון הציבורי בתקשורת העברית מתנהלת מערכת הבחירות בחברה הערבית בעיקר על אחוז ההצבעה, ועל החזרת אימון הציבור הערבי ברשימה המשותפת. החשש שהליכוד יגרוף קולות ערבים קטן. הסקרים האחרונים מדאיגים את ראשי המשותפת. רק כ 40% מהמצביעים הערבים מדווחים כי הם מתכוונים להצביע בכלל. הכעס על המצב במפלגות הרשימה המשותפת חוצה מפלגות. התקשורת הישראלית עוסקת במה שהיא מקבלת מיחצ"ני המפלגות היהודיות. האירועים במרצ, המינוי וההדחה של איימן אבו ריא על ידי בוגי יעלון, החיפוש אחר ערבי ביש עתיד ותמיכת הערבים בליכוד. אלה הם באמת לא האירועים החשובים כשעוסקים במה שיקרה בקלפי ב 23.3 בישובים הערבים.
התמיכה במפלגות הציוניות
בארבעת מערכות הבחירות האחרונות כל המפלגות הציוניות קיבלו בין 2-3 מנדטים בישובים הערבים. נתניהו ומרצ איבדו את קולות הערבים שקיבלו בבחירות 2015 ובאפריל 2019 לטובת גנץ וש"ס בבחירות 2020. הירידה בתמיכה במפלגות הציוניות הולכת ומתחזקת. בפועל דפוסי ההצבעה המחאתית מתחזקים.
המצביע הערבי עבר את סף הפחד מהחרמת הבחירות כבר ב 2001, לאחר ש82% מהמצביעים הערבים החרימו את אהוד ברק והביאו לבחירתו של אריאל שרון. המודעות לחשיבות הקול הערבי הולכת ומתחזקת. מאז 1997 הבוחר הערבי מחזיק בקול שלו עד הרגע האחרון. הקול הזה גרם לפרס להפסיד לנתניהו ב 1997 , העניק לאהוד ברק את הניצחון ב 1999 והעניש אותו לאחר ששלח את השוטרים לירות במפגינים באוקטובר 2000.
מאז ברק מתחזק המשבר בין המצביע הערבי לשמאל הציוני. המפלגות המיצגות את הציבור הערבי מחפשות דרך להשפיע כפי שהצליחו לעשות בין 1992-1995, אך הן לא מצליחות למצוא את ההזדמנות הראויה. המשבר הפנים פלסטיני, התמוטטות אוסלו קבלת המציאות של "ניהול הסכסוך" הרחיקה את המצביעים הערבים מתחושת "האחריות ההיסטורית לגורל העם הפלסטיני" שאפיינה את שנות השמונים. הרשימה המשותפת שקמה בשנת 2015 ניסתה לארגן מחדש את החברה הערבית במנותק משתי הסוגיות: הפלסטינית והדתית - חילונית.
פוטנציאל ההצבעה
מגמות ההצבעה בעשור האחרון ברורות. פוטנציאל המצביעים הערבים יכול להגיע לכ 85% , בבחירות לרשויות המקומיות הוא עובר את ה 90%. בפועל משתמש המצביע הערבי בכוח ההצבעה שלו כדי להראות את הדרך למפלגות. מי שעוקב בשנים האחרונות אחר השיח בעמודי הפיסבוק רואה שיח מאוד ביקורתי על המנהיגות שמשתלט על ציבור המצביעים העצמאי, ולא מפלגתי. פעילי המפלגות לא מצליחים להתמודד עם גל הביקורת הקשה ולפעמים אף מעליב. בהיעדר פלטפורמה דמוקרטית בה יוכל הציבור להביע את דעתו על עמדות המנהיגים והמפלגות הפכה הזירה הוירטואלית לזירת התגוששות וביקורת.
המצביע הערבי מבין שהכוח שיש לו, הוא בהחרמת הבחירות, והוא מוכן להשתמש בו ולהעניש את מנהיגיו, ולהוריד את ארבעת המפלגות לעשרה מנדטים, כפי שקרה באפריל 20019. ולכפות איחוד מחדש בבחירות של 2020, אז כבר עלה אחוז ההצבעה 65% . בפועל אפשר היה לגייס כ 80% מהמצביעים הערבים. כל המחקרים מצביעים על כך שזה הפוטנציאל האמיתי. המשותפת זקפה את העליה בשיעורי ההצבעה לטובתה, אך זאת היתה גם עבודה של עמותות במימון תורמים יהודים מארה"ב שנמאס להם מביבי. קמפין העלאת שיעור ההצבעה כבר מתארגן ועולה עם שם חדש "קדאיא".
בצל הקורונה, הדרומית בנתה מערך ארגוני וביקשה להוריד את אחוז החסימה
המשא ומתן המקרטע, בעיקר בין חד"ש (ושלושת המפלגות שהצטרפו אליה) לרע"מ ימשך עד הדקה התשעים. מה שברור שרע"מ, שלמעשה היא התנועה האיסלאמית הדרומית, שיפרה את המערך הארגוני תקשורתי שלה לעומת אפריל 2019. אז היא התמודדה ביחד עם בל"ד מול חד"ש ותע"ל. שתי הרשימות ביחד זכו ב 10 מנדטים חד"ש- תע"ל (6 מנדטים) רע"מ – בל"ד (4 מנדטים). הסקרים כיום נותנים לארבעת המפלגות ברשימה המשותפת בין 10-11 מנדטים.
במשך חודשים רבים ניסה מנסור עבאס לקבל מנתניהו הורדה של אחוז החסימה. אריה דרעי התנגד. מי שעקב אחרי פעילות הדרומית במשבר הקורונה הבחין בהקמת מערך עצמאי שהתבסס על מערך חלוקת המזון למשפחות שנקלעו למשבר. הם חיזקו את המערך הארגוני ותקשורתי. במשך חודשים חולקו עשרות אלפי משלוחי מזון והכל נרשם במערכות הממוחשבות שהוקמו לשרת גם ביום הבוחר. המערכת משגרת כבר חודשים מסרונים פוליטיים לנייידים של מאות אלפי אזרחים.
המצביעים הערבים בתוכם רופאים, פועלים, עובדי משרדי ממשלה רואים את עצמם כשחקנים מרכזיים בכלכלה ורוצים לראות את עצמם משפיעים בשיח הפוליטי- כלכלי. הם כבר לא מוכנים להסתפק בלשבת על ספסל המילואים של השמאל הישראלי. הדוגמה האידיאלית בין היא 1992-1995 אך כדי להגיע לעמדת השפעה דומה לא מספיק לארגן מחדש את החברה הערבית, ולציבור נמאס להיות שבוי בידי השמאל האשכנזי ששוב בועט בו כפי שעשו אהוד ברק, ציפי ליבני ובני גנץ. החיפוש אחר ההשפעה מחייב את הציבור הערבי להסתכל מחוץ לביתו ולחפש הזדמנויות לשיתופי פעולה עם קהלים שנמאס להם מנתניהו וגנץ ומחפשים צדק כלכלי, רב תרבותיות ושלום אמיתי. קהלים כאלה קיימים בציבור היהודי והציבור הערבי יכול לשחרר אותם מעוד רמטכ"ל שיתגאה בכמות הערבים שהוא חיסל ומראש ממשלה מסית וחשוד בשוחד.
הכותב עיתונאי לשעבר ומיסד את מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים.
