שתף עם חבריך
"מבייש שמדינה מפלה בשירותי חשמל ומים יותר ממאה אלף אזרחים, רק בגלל שהם ערבים. כל "חוות הבודדים" שהוקמו בנגב בניגוד לחוק חוברו לרשת החשמל, למרות שבג"צ קבע שהם קיבלו אדמות באופן לא חוקי מהמדינה.
מרכז מוסאוא יזם כבר בשנת 1996 הוראת שעה שאיפשרה חיבור לרשת החשמל, של בתים, שהוארכה שנים רבות. מדובר בבתים שלא מתוכנן להרוס אותם, ונוסח החוק שאושר לא מאפשר לחבר בתים באופן מיידי, בניגוד לרושם שמנסים לייצר חברי כנסת מהימין הגזעני".
חוק הספקת החשמל (הוראת שעה), התשנ"ו- 1996, נחקק בשעתו כדי לאפשר חיבור לרשת החשמל של מבנה המוגדר בחוק כ " בנין של קבע ששימש למגורים" ערב תחילתו של חוק זה, גם אם אין לגביו היתר בניה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965, ובלבד שחלה עליו החלטת הממשלה מס' 205 מיום 15 בפברואר 1987, והוא בין המבנים אשר לפי ההחלטה האמורה אינם מיועדים להריסה, אין לגביו צו הריסה שיפוטי ולא נתווספה לו תוספת בניה כלשהי לאחר ה-1 בינואר 1987.
בשנת 2004 הציע מרכז מוסאוא להרחיב את החוק והגיש הצעה בה נכתב "לאחר מאבק של תושבי הכפרים שלהלן, הכיר משרד הפנים במספר של כפרים דבר שהפך את הגדרתם מ- "כפרים לא מוכרים" ל-"כפרים מוכרים".
כידוע, להכרה זו יש השלכות רבות בעיקר על מצב התכנון ופיתוח התשתיות והשירותים שמהם נגזלו משך שנים ארוכות. כפרים אלו, גם לאחר ההכרה בהם טרם קיבלו חיבור לחשמל". המדובר היה על 7 יישובים שהוכרו בדרום ו- 3 בצפון כמפורט להלן: דרום- מועצה אזורית אבו-בסמה אשר כוללת את הכפרים הבאים; אבו-קרינאת, הוואגלה, ביר-הדאג, דריגאת, טראבין. צפון- חוסנייה , עין-חוד, דאר אל-חנון.
המרכז טען כי "השארת נוסח הוראת השעה כפי שאושרה ב 1996 ללא התערבות מטעם המחוקק בהחלת החוק גם על כפרים אלו, עלולה להפלות ולקפח את אותם תושבים שלא נהנו ולא ייהנו מזכות בסיסית לקבלת חיבור לרשת החשמל דבר המשליך רבות על רמת חייהם".
מתוקף הוראת השעה חוברו בין השנים 1996-2006 כ 11 אלף בתים לרשת החשמל. ביטול הוראת השעה והאפליה בתכנון היישובים הערבים על רקע גזעני היא שיצרה את את המצוקה ממנו סובלים כמאה אלף אזרחים ערבים.
ארכיון מרכז מוסאוא: נוסח חוק החשמל שאושר ב1998
