שתף עם חבריך
תפקיד מערכת הבריאות בהעמקת סולידריות
• הפערים בשירותי בריאות גורמים לקיצור תוחלת חייהם של גברים ונשים ערבים ביחס ליהודים
• 1360 מתוך 4387 עובדים בבית חולים רמב"ם הם ערבים
הפערים בשירותי הבריאות ואופי החיים גורמים לקיצור תוחלת חייהן של נשים ערביות בכשלוש שנים בהשוואה לנשים יהודיות. ובכשנתיים לגברים ערבים בהשוואה לגברים יהודים. זה רק חלק ממה שנחשף במושב בריאות הציבור שנערך במהלך כנס חיפה לסולידאריות.
הכנס שהיה ביוזמתם של ארגון מוסאווא, העמותה לקידמה חברתית, החממה לדיאלוג בין הדתות של אוניברסיטת חיפה, ושותפות חיפה – בוסטן, נערך לאחרונה בחיפה, בהשתתפות של נבחרי ציבור ופעילים חברתיים יהודים וערבים בחיפה.
המושב בנושא בריאות הציבור, אותו ניהלה העיתונאית גאליה קדור – נאטור, הראה שתוחלת חייהם של נשים יהודיות מגיע ל-85, ביחס ל-82 בקרב נשים ערביות, ואילו תוחלת חייהם של גברים יהודים עומדת על 81 שנים, לעומת 79 בקרב גברים ערבים.
חבר הוועד לסגירת פערים במערכת הבריאות, ראש עיריית סכנין – ד"ר ספוואט אבו ריא, הציג את היוזמה להקמת בית חולים פרטי בעיר, שהופכת להיות עיר מרכזית בגליל התחתון, לא רק עבור החברה הערבית, אלא לכלל האוכלוסייה באזור. אבו ריא הדגיש שאין בית חולים בשום עיר ערבית למעט נצרת, וגם שם בתי החולים הם פרטיים. הוא רואה בהקמת בית חולים ממשלתי בעיר סכנין כחלום שיש לפעול להגשמתו, למרות שהממשלה פועלת בעת האחרונה לקידום תכניות להקמת בית חולים בקריית אתא, על חשבון הערים הערביות הגדולות באזור כשפרעם, טמרה, וסכנין.
בנוסף להכרזה על הקמת בית חולים ממשלתי בעיר באר שבע, תוך התעלמות מהצרכים של ערביי הנגב, הממשלה ועיריית מתעלמות מהצרכים של האוכלוסייה הערבית בכלל, ובחיפה בפרט. מרכז מוסאוא הדגיש כי ישנם 29 מוסדות בריאותיים בעיר חיפה, בנוסף למרכז שיקומי אחד עבור בני גיל הזהב, ואילו ילדים נשלחים לקבלת טיפול במרכז בגלל מחסור במסגרות טיפוליות עבור הדור הצעיר.
במושב זה התייחסה ד”ר הילה נצר-טומקינס, סגנית מנהלת רפואית, קופת חולים מכבי, להשלכת נגיף הקורונה על עבודת צוותים רפואיים מרקעים שונים בתקופת המגפה העולמית. שכן, ברגעים הכי קשים ותחת התנאים המאתגרים ביותר עמדו הצוותים הרפואיים הערביים והיהודים זה לצד זה במאבקם נגד הנגיף שהתפשט בעולם עולו, אך, לטענתה "הדבר לא עזר בגיבוש סולידריות אמת שמסתמכת על כבוד הדדי וכיבוד שותפויות וקבלת האחר".
ואילו ד”ר מוג’יר כמאיסי, מנהל מחלקה פנימית בבית חולים רמב”ם אמר: "בחזרתי הביתה במהלך מאי בשנה שעברה ביקשתי את סיוע המשטרה, אני יכול להיות מרצה בחוג לרפואה, ורופא מצליח, אבל איני זוכה ליחס שווה כמו היהודים, למרות שעבדנו ביחד במהלך מגפת הקורונה וניהלנו מחלקות מיוחדות לטיפול בקורונה. השגת זכויות הוא הדרישה היחידה שיש לנו, וישנם הרבה פערים שאי אפשר לסגור, זה הופך לנושא השיחה לשבוע בלבד וזהו. לא הכל שווה, היחס כלפינו אינו שווה, וזה נוכח במרחב הציבורי, שמות הרחובות, התיאטראות, ועוד הרבה דברים, אנחנו דורשים שוויון ושותפות אמת וסולידריות מלאה בכל נבכי החיים".
ואילו פרופ’ מרגלית לורבר מעמותת "רפואה לכל", התייחסה לאוכלוסייה גדולה בצפון שאין מענה לצרכיה. כאשר חים במדינה כ-50 אלף אישר חסרי מעמד שלא זוכים לשירותים רפואיים. היא אמרה שהקושי הגדול ביותר הוא שהמוסדות והמדינה ועיריית חיפה לא משתפים איתם פעולה. כ-2500 פליטים מדארפור קיבלו מענה שאין ביכולתם לרכוש ביטוח רפואי מקופות החולים, והשנה זכו יותר מ-30 אלף ממבקשי המקלט לאישור חברות בביטוח רפואי.
פרופ׳ אורנה בראון אפל- מאוניברסיטת חיפה, הציגה נתונים שמעידים כי מצבם של הערבים ושירותי הבריאות שמוענקים להם הם הרבה יותר גרועים, בגלל המצב הסוציו-אקונומי. והדגישה שחופה לפעול לסגירת פעמים חברתיים ולא רק להסתכל למצב סוציו-אקונומי, אלא גם לבחון איך נלחמים באפליה ודואגים לשיפור ההון החברתי.
במקביל, הציגו במרכז מוסאוא נתונים לגבי הגיוון התעסוקתי במספר מבתי החולים בעיר. ולפי נתונים שהתקבלו מאחראית הגיוון התעסוקתי בקריה הרפואית לבריאות האדם - רמב"ם, מסתבר שמספר המועסקים הערבים בבית החולים הגיע לכדי 1360, מתוך 4387 מועסקים בכלל, רובם חברים בצוותים הרפואיים והסיעודיים. אך הנתונים מראים גם על שיעור השתתפות נמוך בצוותים הניהוליים. ואילו בבית החולים העירוני בני ציון, עובדים 353 ערבים מתוך 1744 עובדים בכלל. גם בבית חולים בני ציון מורגש חסרונם של אזרחים ערבים בדרג הניהולי, למרות ייצוג נרחב בצוותים הרפואיים.
