העם הפלסטיני מציין את יום האדמה ה 47 בעצרות וכנסים, בכל רחבי העולם. אירועי יום האדמה החלו לאחר שממשלת ישראל המשיכה להפקיע את קרקעות האזרחים הערבים בגליל, במשולש ובנגב. משרד הביטחון הכריז על 21 אלף דונם בבעלות פרטית של תושבי סכנין, עראבה ודיר חנא שטח צבאי סגור והחל למנוע מהבעלים הערבים להיכנס לעבד את אדמותיהם. זה היה שלב ראשון לקראת הפקעת הקרקעות כפי שנעשה במקומות נוספים.

המפלגה הקומוניסטית והארגונים הפטריוטים החלו לארגן את החקלאים כדי להיאבק בהחלטה. באוקטובר 1975 נערך כנס ענק בו הוקם וועד ההגנה על האדמות. מכתבים נשלחו לממשלה ולקהילה הבינלאומית בדרישה לבטל את מדיניות הפקעת הקרקעות. בהמשך הזהירה הנהגת הציבור הפלסטיני בישראל משביתה כללית ב 30 למרץ 1976. ממשלת מפא"י החלה להפעיל את זרועותיה בניסיון למנוע את השביתה, אך לא ביטלה את ההפקעה. ב 25 למרץ כינסה ראשי רשויות בניסיון לבטל את השביתה. בסוף הכינוס תקפה המשטרה את החקלאים והסטודנטים שתמכו בהם מחוץ לעיריית שפרעם.

בערב השביתה ב 30 למרץ הוכנסו כוחות משטרה וצבא ליישובים הערבים בגליל. מעצרים המוניים בוצעו. אזרחים שהחלו למחות על צעדי הממשלה הותקפו באלימות. בסוף היום נהרגו שישה אזרחים מטייבה, כפר כנא, סכנין ועראבה. עשרות אחרים נפצעו ומאות נעצרו בידי המשטרה ושירותי הביטחון.

החקלאים סירבו להיענות לדרישה לסגור את המתחמים והמשיכו לעבד את הקרקעות. לאחר שנים רבות בוטלה רשמית ההכרזה על האזור כשטח אש. מי שמבקר באדמות כיום מוצא חלקות חקלאיות מדהימות שמעובדות בידי החקלאים.

מדיניות האפליה הגזענית לא נפסקה לאחר יום האדמה. תושבי עשרות כפרים לא מוכרים בגליל ובנגב התארגנו בדרישה להכיר בהם. הם הקימו ביחד את אגודת הארבעים בשנת 1988 שהובילה את המאבק. ואכן בשנת 1995 הוכרו כפרים רבים וביניהם עין חוד, כואלד, דמידה, ערב אנעים.

מדיניות האפליה התכנונית גורמת למצוקת דיור קשה ברוב היישובים הערבים. עשרות אלפי בתים סובלים מצווי הריסה מינהליים וקנסות. רשות החשמל מונעת מחברה החשמל לספק חשמל לאלפי בתים. המאבק לסיום הליכי תכנון והקצאת תקציבים שוויוניים לדיור עדיין לא צלחו. מדי שנה נהרסים כאלף בתים ביישובים הערבים, לרבות בכפרים הלא מוכרים בנגב. השנה נהרסו ארבעה בתים גם בעיר עכו, והתושבים נזרקו לרחוב ללא פתרון הולם.

הממשלה, שמחלקת אדמות מדינה לאזרחים יהודים ואף לחוות בודדים ממשיכה להפקיע אדמות בנגב. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לא הגנו על זכויות הערבים הבדוים בנגב לשמור על אדמותיהם. תביעות הבעלות של ערביי הנגב הם על 2% מאדמת הנגב. הממשלה הקימה זרועות הפקעה, נישול וגירוש של תושבים בנגב. כפרים שלמים, כמו הכפר אלעראקיב ואום אלחיראן, נהרסו. התושבים שממשיכים לדרוש הכרה בבעלותם על אדמותיהם נאבק במדיניות הממשלה שמקצה קרקעות מופקעות לחוות בודדים, ולהקמת יישובים מסוגים שונים בנגב.

לפרטים על יום האדמה, ניתן לקרוא בקישור הבא:

https://www.mossawa.org/heb//Public/file/0Pages%20from%20book_Ar_He%20%D8%B9%D8%A8%D8%B1%D8%A7%D9%86%D9%8A.pdf